קמינו דה פיניסטרה ומוקסיה

קמינו דה פיניסטרה ומוקסיה

לבחור להישאר, לבחור ללכת
ולא לברוח ממקום כלשהו, ודאי לא מעצמי
ברגעים האלו שאני מלאה באהבה עצמית,

הכל נראה יפה יותר. הכל נעים יותר.

הפוסט על קמינו פרימיטיבו הוא חלק מסדרת פוסטים שלי על קמינו דה סנטאיגו. ממליצה לקרוא את כולם 🙂

align="justify">קמינו דה פיניסטרה ומוקסיה הוא הרחבה לקמינו דה סנטיאגו, בו בעצם העולים לרגל שהגיעו לסנטיאגו דה קומפוסטלה ממשיכים ללכת עד לנקודה שנחשבה בעבר סוף העולם. שתי הערים ממוקמות בקוסטה דה מורטה וזהו מסלול שונה וייחודי שכן הוא היחידי שיוצא מסנטיאגו ולא מוביל אליו. ההערכה היא שבין 10%-15% מהעולים לרגל ממשיכים ללכת לפיניסטרה וחלקם אף ממשיכים למוקסיה. אני כאמור לא תכננתי כלל להמשיך ללכת, אבל כשהגעתי לסנטיאגו הרגשתי שהמסע שלי לא הסתיים. המסע לפיניסטרה נמשך כ 90 ק"מ ונהוג לחלק אותו ל 3 ימי הליכה. בדרך לפיניסטרה יש נקודת פיצול שאפשר לבחור להמשיך למוקסיה או לפיניסטרה. כשמגיעים לפיניסטרה ניתן להמשיך ללכת דרך הים ולהגיע למוקסיה. היופי במסלול הזה, עבור מי שעשתה קודם לכן מסלול שהוא פנימי ולא על קו החוף, הוא שביום השלישי של ההליכה האוקיינוס נפתח לפנינו והנוף משתנה לחלוטין. למי שלא מכירה את מסלולי קמינו דה סנטיאגו אני ממליצה לקרוא קודם את הפוסט על קמינו פרימיטיבו בו תמצאו בהרבה את כל המידע לגבי לינה וציוד מומלץ בקמינו.

מתאים למטיילת סולו?

וודאי. ממש כשם שקמינו פרימיטיבו מתאים למטיילת סולו כך גם קמינו דה פיניסטרה ומוקסיה. אפשר לקרוא על זה בהרבה בפוסט על קמינו פרימיטיבו.

מקומות לינה בקמינו דה פיניסטרה ומוקסיה

גם במסלול הזה יש אלברגז ציבוריים ואלברגז פרטיים. אני ישנתי הפעם רק באלברגז פרטיים. את כולם ניתן לראות באפליקציה של בואן קמינו.

רשימת ציוד

רשימת הציוד למסלול זהה לרשימת הציוד המומלצת לקמינו פרימיטיבו.

יוצאת לדרך - מסלול קמינו דה פיניסטרה ומוקסיה

היום הראשון: סנטיאגו דה קומפוסטלה - נגריירה 20.5 ק"מ

כאמור ההחלטה שלי לצאת לדרך הייתה החלטה של רגע. ולריה אספה אותי מהקתדרלה בסנטיאגו, שלחתי את הלפטופ שלי עם חבר של טינו טקסי לפיניסטרה ויצאנו לדרך.

בהתחלה מרוב שהיינו נלהבות קצת התברברנו בדרך, ומה שאני אוהבת בקמינו זה שהעוברים ושבים כלכך מוכווני פלגרינוס כך שכל מי שפגשנו בדרך כיוון אותנו חזרה לדרך הנכונה. הדרך הייתה יחסית פשוטה להליכה, עברה דרך שדות ומן עיירה ציורית יפהפיה שבמרכזה זרם נחל עוצמתי.

הגענו לנגריירה בערך בשעה 20:00, ישנו באלברגה Lua, הוא היה יחסית פשוט ועונה על הציפיות. היה בו מטבח וכ 40 מיטות והוא עלה 14 יורו לאדם. וגם סימפוניית נחירות קשוחה. אה, והייתה בו גם אליסה. בעצם התפצלנו באותו הבוקר כשהיא יצאה מסנטאיגו ונפגשנו בנגריירה בעקבות זה שהחלטתי להמשיך גם לפיניסטרה.

אני מרגישה הרבה יותר חיה כשאני בדרכים וכשאני בטבע.

היום השני: נגריירה - אולביירואה 33 ק"מ

התחלנו את היום בערך ב 07:00. ולריה ואני יצאנו ראשונות, אליסה נשארה עוד קצת ויצאה אחרינו. החצי היום הראשון של ההליכה היה לי קשה רגשית בעקבות אירוע שקרה בלילה שלפני, ככה שהייתי בעיקר עם עצמי ועם המוזיקה שלי. ההליכה עצמה הייתה רגועה ובערך בשעה 11:30 הגענו לבית קפה נעים שעשינו בו עצירת קפה ועוגיות. לא ראינו בדרך אף אחד מהקמינו שלנו, אלא א.נשים אחרים לגמרי שצעדו לפני זה בקמינו אחר לגמרי. גם היום עברנו מן נחל שאפשר היה לשכשך בו רגליים, ובזכות זה שהיה ממש חם, אז גם בהחלט עשינו את זה.

בערך בשעה 16:00 הגענו לפיצול שבילים, אחד מהם הוא "השביל הירוק", זהו שביל אלטרנטיבי שנסלל ולרוב מציע דרך קצת יותר פראית. לקחנו אותו וטיפסנו בין תחנות רוח עד לנקודה שהשקיפה על כל העמק.

באיזשהו שלב ההליכה נהייתה קשה. החושך ירד והתחיל לרדת עלינו גשם והבנו שלא תכננו מספיק טוב את העצירות שעשינו היום. הגענו סביב השעה 21:30 לאלברגה ובמזל המסעדה עדיין הייתה פתוחה אז קנינו כוס יין להוריד את הפאניקה. לאחר מכן בישלנו ארוחת ערב במטבח והלכנו לישון שינה טובה בחדר הפרטי שקיבלנו בזכות זה שהגענו כלכך מאוחר. יום קשה.

היום השלישי: אולביירואה - פיניסטרה 31 ק"מ

אני התעוררתי מלאת מוטיבציה והחלטתי שהיום אני רוצה ללכת לבד. ארזתי את עצמי ויצאתי לדרך לפני שהשמש יצאה לעולם. היה קריר בחוץ והתחיל לרדת גשם אבל אני הייתי מאושרת עד הגג. ללכת לבד עושה לי כלכך טוב.

פשוט לסמוך על עצמי. לאהוב את עצמי.
אני מסוגלת לעשות כל מה שאני ארצה.

אחרי בערך שעתיים של הליכה הגעתי לבית קפה בצד הדרך ועצרתי לשתות שוקו חם ולקנות סנדביץ'. הבנתי מהמוכרת שאין עוד מקומות לקנות אוכל לאורך הדרך, אז כדאי להצטייד אצלה (והיא צדקה!). אחרי התרעננות קלילה יצאתי שוב לדרך. במסלול הזה הדרך מתפצלת באיזשהו שלב ואפשר לבחור ללכת למוקסיה או לפיניסטרה. אני בחרתי לפיניסטרה.

באיזשהו שלב אליסה הדביקה אותי. היא תכננה לעצור באותו היום ב Cee (הרבה מטיילים בחרו לעצור שם ללילה), אבל אני רציתי להמשיך עד פיניסטרה. הרגשתי שיש לי כוח ורצון כבר להגיע ולשהות. היא המשיכה איתי. בשלב מסוים הים סוף סוף נגלה לפנינו וזה היה בהחלט רגע מרגש! עצרנו ב Cee רק לאכול ולשתות משהו והמשכנו משם לפיניסטרה. היה יום הליכה לא קשה בכלל, אבל כנראה שככה זה שנחמד בלב.

בפיניסטרה ישנו שני לילות במלון שעלה לנו 45 יורו לזוג בשם Pesnion mirador fin da terra ואחריו עברנו להוסטל מדליק יותר לא המשכנו באותו היום עד לסוף העולם. מפיניסטרה זו הליכה של כ 3 ק"מ ושם ניתן לקבל את החותמת של סוף הדרך. המקום עצמו יפהפיה ובעיקר סימבולי. למחרת הלכתי לשם עם אליסה ופרננדו. פאקינג 400 ק"מ!

התחושה נינוחה ורגועה, כן מתקרבת קצת למן רצון ומוכנות לחזור. לאו דווקא לחזור לארץ, אלא לחזור לשלב בחופש ובטבע גם עשייה. אני מרגישה מלאה וטעונה והשילוב של הדבר הזה בחיים שלי הוא טבעי, הוא לא עצירה, הוא המשך ישיר ומטורף של הכל. כי אני זו אני. בין אם אני בארץ ובין אם בספרד. התחושות שלי, הרגשות, המחשבות, האמונות המגבילות והאמונות המאפשרות.

נשארנו שלושה לילות בפיניסטרה. עיירה מתוקה ומדליקה ממש!

ומשם… כמובן, המשכנו ברגל למוקסיה, דרך קמינו דוס פרוס. מומלץ 🙂

3 thoughts on “קמינו דה פיניסטרה ומוקסיה

  1. הלו הלו
    כתבת יפה…
    אני צועד רק את הקטע לפיניסטרה ומתחיל מחר…
    למה הגעת לנגריירה במרחק 20 ק"מ רק בלילה אם התחלתן בבוקר?
    אני צריך להיות מודאג?:)
    תודה

    1. היי אמיר, תודה לך 🙂
      ואיזה כיף לך שאתה במסע הזה!

      לא יצאנו בבוקר מסנטיאגו לנגריירה, לפי מה שזכור לי יצאנו סביב 12-13 בצהריים. זה מסביר את ההגעה המאוחרת 🙂 זה יום ממש קליל.
      יש לך את היום של 33 ק"מ ששם הגענו בערב, שווה לתכנן בו את הזמן טוב.

      תהנה מלא!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *