התחושה נינוחה ורגועה, כן מתקרבת קצת למן רצון ומוכנות לחזור. לאו דווקא לחזור לארץ, אלא לחזור לשלב בחופש ובטבע גם עשייה. אני מרגישה מלאה וטעונה והשילוב של הדבר הזה בחיים שלי הוא טבעי, הוא לא עצירה, הוא המשך ישיר ומטורף של הכל. כי אני זו אני. בין אם אני בארץ ובין אם בספרד. התחושות שלי, הרגשות, המחשבות, האמונות המגבילות והאמונות המאפשרות.
3 thoughts on “קמינו דה פיניסטרה ומוקסיה”
הלו הלו
כתבת יפה…
אני צועד רק את הקטע לפיניסטרה ומתחיל מחר…
למה הגעת לנגריירה במרחק 20 ק"מ רק בלילה אם התחלתן בבוקר?
אני צריך להיות מודאג?:)
תודה
היי אמיר, תודה לך 🙂
ואיזה כיף לך שאתה במסע הזה!
לא יצאנו בבוקר מסנטיאגו לנגריירה, לפי מה שזכור לי יצאנו סביב 12-13 בצהריים. זה מסביר את ההגעה המאוחרת 🙂 זה יום ממש קליל.
יש לך את היום של 33 ק"מ ששם הגענו בערב, שווה לתכנן בו את הזמן טוב.
תהנה מלא!