ויאטנם למטיילת סולו
"… באותה דרך, אין שני מסעות שהם זהים. אם נמשיך יחד, בנסיון להתאים את הדברים לראיית העולם של שנינו, איש מאיתנו לא יפיק מכך תועלת."
קצת על ויאטנם
אוכל: יש שם הכל ובזול! האוכל רחוב טעים ממש, האוכל במסעדות טעים ממש. אני נהנתי בטירוף ויש היצע טבעוני גדול מאוד (טופו :)). שימו לב רק שיש להם רוטב דגים כזה שהם שמים כמעט על הכל. אז שווה לבקש בלי.
הטיפ הכי חשוב בעיני: אם את בקטע של דו גלגלי, המדינה הזו יעד מדהים לטייל בה! אני בכלל ממליצה על משהו שלא עשיתי בעצמי כי לא היה לי רשיון עד 500 סמ"ק באותם ימים וגם כי לא חשבתי על זה, וזה לטייל את כל ויאטנם על דו גלגלי. זה כלי התחבורה הכי זול בה, הכי נפוץ והכבישים די סבבה וכנ"ל תרבות הנהיגה.
אבל אם את לא בקטע, אז שתדעי שהתחבורה הציבורית שם מדהימה ונוחה ממש. יש סליפרים (אוטובוסים עם שינה) כמעט מכל יעד לכל יעד.
דברים טכניים על הטיול שלי
מתי טסתי: ספטמבר-אוקטובר 2018
לכמה זמן: חודש
ויזה: הוצאתי ויזה באינטרנט מראש, עלות של 50 דולר
כמה עלה לי: בערך 1000 דולר (כולל טיסת פנים לפוקוק, לא כולל מתנות וקניות)
ציוד מומלץ
אני היום בגישה של LESS IS MORE. כשטסתי לויאטנם הייתי עם מוצ'ילת גרגורי 60 ליטר (מוגזם לגמרי לדעתי) ועם תיק יום די מעפן כי קיוויתי לקנות שם תיק טוב. אני לגמרי מאמינה שאפשר לטוס עם מוצ'ילה של 45-50 ליטר כתיק גדול ועוד תיק יום של 25-30 ליטר. זו מדינה עם מזג אוויר טרופי, ככה שאם נוסעים בעונה הגשומה, בהחלט גשום ולעיתים גם קריר. מומלץ לקחת בלנסטון/נעלי הרים, מכנסי טיולים (או מכנסיים נוחים אחרים שסבבה לטייל איתם. אני נניח לא טסתי עם מכנסי טיולים אלא רק עם מכנסי טרנינג וג'ינס ותכלס זה חסר לי ממש). סופטשל ומעיל גשם קליל ודקיק.
מתאים למטיילת סולו?
מתאים בהחלט. אני חושבת שויאטנם היא המדינה שהרגשתי בה הכי בנוח לטייל לבד. האוכלוסיה המקומית נחוותה לי כמאוד נגישה ונעימה וככזו שתופסת את התיירות בה כחלק חשוב, מכאן שהיחס שחוויתי תמיד היה מכבד עם כוונה עמוקה לעזור. אפילו הרגשתי בנוח להסתובב לבד בהוצ'ימין בלילה. קחו סיפור: כשהייתי בפונג נה עם הקטנוע ירד גשם מטורף ממש עד שלא הרגשתי בנוח להמשיך לנהוג, עצרתי בצד הדרך והעיניים שלי חיפשו מקום להסתתר בו. הדלת של אחד הבתים ממול הייתה פתוחה ואישה מתוקה מתוקה סימנה לי עם העיניים והידיים שאבוא אליהם. חציתי את הכביש ונכנסתי. זו הייתה משפחה כפרית קטנה של אמא, סבתא וכמה ילדים – הם לא ידעו אנגלית ואני לא ידעתי ויאטמנית ככה שלא הצלחנו לתקשר במילים. אבל הצלחנו לתקשר בקערת מרק ובמכנסיים יבשים שהם הביאו לי.
האנוי - נחיתה לא רכה כלכך
מהארץ אחרי מסע של קונקשינים נחתתי בהאנוי. ישנתי בהוסטל בשם Old Quarter View Hanoi Hostel, לקחתי לילה ראשון בחדר לבד (ככה אני בדרך כלל אוהבת להתחיל טיולים) ואח"כ עברתי לדורמס. החדר היה פצפון ברמה שלא תאמן (ותאמן בהמשך כי הצפיפות בערים גדולה ממש והבתים הם ממש צרים ובנויים לגובה) ועלה לי 20 דולר ללילה לבד (יקר לדעתי). וכבר כרסמה בי תחושת זרות וניכור. זו הבעיה שאני מתלבטת הרבה זמן לפני קבלת החלטה, תמיד עולים בי ספקות. ביליתי את היום הראשון בהאנוי בלדמיין איך יכל להיות לי בהודו. זה משהו שחשוב לציין אותו כי זה קורה לא מעט בטיולי סולו. הלבד הזה. הייתי כלכך לבד שלא יצאתי מההוסטל בכלל. אחרי יומיים נדחפתי לשיחה של כמה חבר'ה והלכתי איתם לאכול. זה הספיק כדי לשחרר אותי ממחשבות ולהתחיל להתמסר למסע שלי.
מעניין אם אנשים לבד נראים כאילו הם כמהים לתשומת לב. מעניין אם אני נראית כאילו אני כמהה לתשומת לב.
בהאנוי גם יצאתי לסיור אוכל עם מדריך מקומי, חייבת לציין שזה אמנם מאוד סאח ותיירותי, אבל זה היה וואו. אוכל מדהים, קוקטיילים מעולים וקפה משובח. אני יצאתי עם בחור עם שם במה "רוקי", זה עלה 25 דולר ונמשך סביב ה 3-4 שעות. מומלץ ממש!
מהאנוי סגרתי נסיעה לסאפה דרך סוכנות טיולים בשם "צ'ארלי" (11-15 דולר).
סאפה - שדות של אורזים
סאפה נמצאת בצפון ויאטנם, היא עיר יפהפייה והררית מלאה בשדות אורז ובנופים מדהימים. אני כן אומר שהיה לי קצת קשה עם זה שכל תנועה של המקומיים לכיווננו לוותה ברצון שניתן להם כסף. ילדות קטנות שרדפו אחרינו ודיברו וצחקו איתנו ואז בקשו כסף. התיירות במקום טשטשה שם את האותנטיות. לסאפה הגעתי באוטובוס לילה מהאנוי, משהו כמו 7 שעות נסיעה בסליפר באס. ככה זה נראה:
סאפה יפה וירוקה ומאירה. אפשר לטייל שם ברגל בשבילים אין סופיים של מטעי אורז. אפשר לטפס את הר הפאסיפיאן (אני לא עשיתי את זה לצערי). ואפשר בכיף לבלות שם כמה ימים של נחת ושל טבע ומרחבים ירוקים ופתוחים. הלינה היא לרוב במן הומסטיי – אצל מאמא כלשהי (יש גם מלונות). אנחנו ישנו חבורה של ישראלים ואוסטרליים אצל מאמא שושו. כשיורדים מהאוטובוס באזור החנויות המרכזיות בסאפה, מחכות למטה מלא מאמות. זה בתכלס הביזנס שלהןם שם (חוץ מהאורז:)). אנחנו קבלנו המלצה על מאמא שושו והלכנו איתה. במה היא שונה מאחרות? אין לי מושג. את התיקים הגדולים מעמיסים על איזה כלי רכב ואנחנו יוצאות איתה להליכה בטבע, איתה ועם נשים נוספות מהכפר שמתלוות אלינו.
מאמא שושו קורעת מצחוק. והאמת שהיה אצלה כיף ממש. ישנים על מזרנים בחדרים שונים בתוך הבית שלה, קבוצות בגדלים שונים – נראה לי שאנחנו בטוטאל היינו שם בערך 15 א.נשים. יש ערסלים ויש נוף מהמם ויש יין אורז טעים ומשכר בטירוף שהיא מכינה.
